לחיות בסרט בשילה הקדומה
לפני כשבוע עטו על שילה הקדומה צוותי
צילום ,בימוי ותפאורה. צלמים חמושים במצלמות ענק על גלגלים אביזרי תאורה המפיצים אור
יקרות ותפאורה שהלבישה את תל שילה בצבעי
ימים עברו ומזכירים את תקופת המשכן.
הסרט מופק ע"י חברת הפקות קומפיוגרפיק התבקשה ע"י עמותת משכן שילה ובתקצוב משרד התיירות להכין סרט לקראת הקמתו של מרכז מבקרים מרשים וחדש במגדל הצופה על התל וסביבותיו שיקום
פה בסוף אוגוסט שנה זו. וכשתבואו למרכז המבקרים הזה תגלו את התמונות המצ"ב כחלק אינטגרלי מהסרט שיוצג שם.
3 מנכדי הם ניצבים בסרט (2 מהם כאן בתמונה הראשון משמאל שמו מירון בן 4 והשלישי משמאל עם הכאפיה הלבנה בן 6 ושמו מלאכי) יחד עם עוד אנשי שילה ואנשי מקצוע אחרים שעושים פה הסטוריה.... והנה בזכות העובדה שפתחתם את הבלוג הזה אתם ראשונים לצפות בתמונות יחודיות מהסרט עוד לפני העריכה הסופית...
מה בסרט?
הסרט מלווה יום בחיי משפחתו של אלקנה ושאר עולי הרגל העולים למשכן
,מלווה את ארועי ט"ו באב בכרמי שילה ואת הולדתו של שמואל אל תוך משכן שעלי ובניו
משרתים בו.
זהו סרט שמחייה את העבר וצובע אותו באור ממשי כך שכל מבקר יוכל לחוש עצמו חלק ממה שהתרחש כאן בימי אלקנה ומשכן שילה.
ירדתי לתל כדי לראות את המציאות המדומה המתרחשת שם. משהו בחגיגיות של העניין גרם לי לרצות לעקוב מקרוב אחר
ההתרחשות שם. מה גם שילדי פנינה הם נכדי .
הגעתי כדי לעמוד לצידם ומצאתי את עצמי עמוק בתוך הטקסט.
"חנה למה תבכי ...הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים..." פונה אליה
בתחנונים אלקנה העטוף גלימה, בידו מטה דרכים ולרגליוסנדלי דרך תנכ"יות ...והיא בכעסה קמה
ונמלטת הישר אל תוך המשכן שם יחכה לה עלי הכהן על כסאו ישמע את תפילתה ויחשבה
לשיכורה...במצוקתה בוראת לנו חנה ,לדורות, את האופן שבו נתפלל מכאן ולהבא והיא
עוד אינה יודעת שהיא תלד בן...."רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע..." ואני רוצה לגלות את אוזנה...
בהפסקת הצהריים אני מתהלכת בתוך תפאורת המשכן שהוקמה לפי
המידות והגודל האמיתי של המשכן . רואה את המזבח , את האריג שעליו רקומים ראש נשר וראש אריה ,את העמודים התומכים,
את קירות האבן
והכל כל כך מוחשי וחי ומעורר הוד
אף שהכל עשוי קלקר פשוט ...
עולם הדמיון שמכניס אותי עמוק לסיטואציה המורכבת של חנה ושל שמואל
שתיכף יוולד לשרת בקודש כל חייו
ואני רואה גם מה עושה הבמאי
מה רואים על צג המצלמה תוך כדי התרחשות
מה קורה לשחקנים כשהם נכנסים לדמות ומה קורה כשלא (פתאום צוחקים/שוכחים את הטקסט/מתבלבלים )
והצלמים
מצלמים שוב ושוב ושוב(5-7 פעמים כל סיטואציה) כדי להצליח לקלוט את הרגע הכי מדייק והכי איכותי
וכדי לשמור על עירנות של הילדים ועל סבלנותם מגישים להם כחלק מהטקסט ענבים, גזר וגמבה. לארוחת ערב כבר לא צריך לדאוג להם, והמצלמה מצלמת מקרוב ומרחוק ,מגדילה ומקטינה ושוב פנינה ושוב חנה המתנזרת מאוכל מפאת צערה....
היה קסום לרדת לשילה הקדומה ולראות איך באופן מלאכותי היא מתעוררת לתחיה
פתאום הבנתי שוב ויותר לעומק איך ביצועי דמי יכולים לתת תחושה של מציאות
ובטיול עם הכלב הבוקר כשעברתי ליד מקום המשכן הבטתי כה וכה ביראת כבוד
המציאות שלנו יכולה בעזרת הדמיון ללבוש צורה של ממש
אז מה אם הכל עשוי מקלקר?זה מרגיש כמו אמיתי ,זה יוצר אנרגיה של התרחשות של ממש ,אפשר לגעת בזה ,לחוות את זה ,להצטער עם זה ולשמוח עם זה
זה ממלא את הלב ונותן פרספקטיבה לחיינו כאן ועכשיו וצריך לחזור על דברים שרוצים בהם שוב ושוב עד שהם יטמעו בנו ישקעו פנימה ויהפכו לממש. סוג של אפקט פיגמליון-כשרוצים משהו משיגים אותו
אז לחיות בסרט זה לפעמים נכון
תחיו את הסרט שלכם-דמיינו את זה קורה, כנסו לרזולוציות הכי קטנות -מה תלבשי
שם -מה תאמרי -מי יהיה סביבך - איך זה ירגיש - איך
תתנהגי - איזה מחשבות תהיינה לך
ואז זה יהיה קרוב יותר להשגה. זה עושה את הרצון נגיש ובונה בראש שלנו אופציה של מימוש. המוח כבר מכיר את הסיטואציה הזו וכבר יוכל לחתור אליה ביתר קלות
אני-שנגעתי במשכן במו ידי והייתי בעליה לרגל של אלקנה לשעה קלה הרגשתי כל כך אמיתי וטבעי עד שיכולתי לחזור לתקופה ההיא בקלות
שווה לחלום ולדמיין שמשיגים את מה שרוצים
נסו את זה
ולו רק כדי לחיות בסרט
זה נורא מרגש ומעורר ופותח ערוצים...
ואם משהו גם יתחיל לזוז לכיוון הנכון
אז זה בונוס די ודאי
ולמה לא לנסות את זה
פשוט
לחיות בסרט
