הכל מדברים על הדרת נשים ואני מגלה פתאום שהסערה הגדולה שמתנהלת בחוץ התחילה ממעשה של בחור שקט, עדין ונחמד אחד שהוא במקרה שכן שלי ...צוער בבה"ד 1 שהרגיש נבוך לשמוע שירת נשים כי כך הוא מנהל את חייו הפרטיים וגם חשב שזו לא בעיה מבצעית לצאת ל10 דקות באמצע המופע...
וכל ההשתלשלות משם עד הנה היא כבר הסטוריה ואולי גם היסטריה...
ככה זה כשיש מי שפועל ויוצר את מציאות חייו כפי שמתאימה לו בעוד האחרים שלידו מגיבים עליה
ובעצמה רבה כל כך עד שהיא קרויה היום בפי כל
הדרת נשים
אתם יודעים
יש מחקרים שמראים עד כמה דיבור על התאבדויות מגביר את נסיונות ההתאבדות והצלחתם באותה עת-ככה גם כאן ככל שמדברים יותר על הדרת נשים ככה יותר משוגעים מקבלים במה .
תראו לאן זה כבר מגיע ..
לו הייתם פוגשים את אמא של אותו צוער (שהיא כמו שכבר אמרתי שכנה וחברה קרובה) הייתם מגלים אישה נאה, דעתנית מאוד ,בעלת השקפת עולם מבוססת ,לומדת הרבה , יודעת הרבה ופועלת בתחומי הקהילה כמו שרק מעטות יכולות
אמצעי תקשורת צמאי אקשן בוחשים ויוצרים סערה ואנחנו נוהים אחריהם וכמעט לא שמים לב מי ואיך קובע לנו את סדר היום הציבורי-ואנחנו מתמסרים לזה בקלות.יכול להיות שיש מקומות שצריכים תיקון אמיתי -אבל פרופורציות רבותי...
השתגענו לגמרי
וכדי להימלט מגל השיגעון הלא פרופורציונאלי הזה אסור להביט אחורה ולצדדים .
צריך להיות ממוקד מטרה וללכת קדימה
מה יוסיף לחיי התעסקות בפטפטת הציבורית המאשימה דתיים/חרדים/מתנחלים... אלה הם גלי צונאמי גבוהים שהמדיה יוצרת סביב הסוגיה העכשוית -פעם כזו פעם אחרת-יש כוחות ואינטרסים חברתיים פוליטיים אבל אלו לא יקדמו אותנו לשום מקום
מה כן יקדם אותנו?
אני למשל צריכה להמשיך ולהתרכז בדרך של עשיית דברים בעלי ערך בעיני. להמשיך ולשאת את חובותי המשפחתיים המקצועיים החברתיים. יש בזה הרבה שקט והרבה ברכה. זה המקום שבו אני יכולה להשפיע ולפעול ושם אני מתרכזת וכך יוצרת סוג של אי יבש ומוגן מגלי הצונאמי הגבוהים ששוטפים את רחובותינו
נסו את זה. כל אחד ואחת בתחומו.
יש פה תמונה נהדרת שצילמתי באפריקה בקיץ האחרון
וזה מזכיר לי קטע שמחברו לא ידוע אבל תוכנו משמעותי
"שאל הצעיר את הזקן הבודד
"מה הדבר הכבד ביותר?" ענה הזקן בקול עגום "כבד ביותר כשאין לך כלום לשאת"
והנה אישה באחד מהכפרים הנידחים באוגנדה שלא שמעה על הדרת נשים והיא נושאת את החיים על גבה ועל ראשה וכשזה קורה היא הולכת יחפה אמנם אך פניה קדימה והיא כל כך זקופה...ומצאתי אותה מתאימה לכאן ולעכשיו
ומה התמונה הזו בשבילכם?
שימו לב
ממש מתחת לכיתוב הזה יש פס תכלת שבסופו משמאל יש מילה קטנה תגובות
חפשו אותה והגיבו...
כי זה כל העניין
וזו דרך נהדרת להיות בקשר
הגיבו
השבמחקכי קר לי להישאר פה לבד עם המילים שאני כותבת....
המילים שלי צריכות חימום ואני צריכה לחוש מה הן עושות ופועלות ואם....
למרות שהדרת נשים כבר יצאה לנו מהאוזניים
בואו נפתח פה פורום לניהול שיח מיטבי שנרוויח ממנו משפטי מפתח ותובנות על החיים. נציג שאלות רעיונות
וניקח איתנו לחיי היום יום
אז קדימה
נצא לדרך???
יעל יקרה,
מחקהדרת נשים הוא לא נושא חדש. פתאום אמנם "תפס" כותרות אך הוא ישן ועתיק יומין מאד. נכון שאמצעי התקשורת מלבים ולא תורמים לדיון אך הנושא קיים ולדעתי כואב. לפני מס' שנים נפטר דוד שלי. אדם שסבל בחייו ממחלת נפש וטופל במסירות נפש מדהימה (באמת) ע"י אימי ואבי. אימי - אחותו - הצלתו - לא הורשתה לשאת דברים על קברו. לא הורשתה להספיד. למה? כי ככה החליטו. "מנהג ירושלים". אימי קיבלה את הדין בשקט. אני, שגם כתבתי דברים לזכרו ושדמותו הייתה דמות מכוננת באישיותי ובמי שאני - התקשתי לקבל את הדברים והתעקשתי. אז כשהם הלכו, קראתי את ההספד. ליד הקבר, בצנעה. החויה זכורה לי בכאב אדיר ומעוררת כעס אדיר. במיוחד כשאני שומעת שעוד ועוד נשים נתקלות בה. וכבר לא רק "מנהג ירושלים". גם מקומות אחרים מאמצים מנהג זה. ועוד סיפור: בביתנו נהוג שבן זוגי מקדש ואני מברכת על הלחם. לפני מס' שנים שאלה בת של חברים לפשר העניין. בני (שהיה בגיל גן) אמר: "ככה זה אצלינו, אבא עושה קידוש ואמא מברכת על הלחם" הילדה אמרה: " אצלינו אבא עושה קידוש ומברך על הלחם ואמא מגישה..."
אז - כל משפחה בוחרת לה את אורח חייה וזה בסדר. וגם שכנתך בוחרת לה את אורח חייה ואני בטוחה על פי התאור שלך שהיא אישה מרשימה. אך ברגע שנפגעת יכולת הבחירה - מתחילה הבעיה. כאשר החייל הצעיר שתארת בוחר לצאת בצנעה מהמקום בו אישה שרה - זו בחירתו. כאשר לא מאפשרים לה בפעם הבאה לשיר - זו כבר לא בחירה אישית, זו פגיעה.
גם באוגנדה, כאשר התעסקנו בשאלת האושר של האוגנדים, דיברנו על אפשרות הבחירה, על המודעות. הבחירה, היא זו שהופכת אותנו לאנשים חופשיים, אחראים למעשנו ולסביבתנו ואחראים גם על אושרנו.
שמחה תמיד תמיד לקרוא את דברייך.
שלומית
כל הכבוד!!!
השבמחקיעל יקרה!
השבמחקנהדר!!! ממש נהנתי לקרוא את המאמרים/ דעות שכתבת. ממש בטוב טעם ובהחלט משקף את התחושות שלי (וכנראה של רבים). מעבר לזה- העיצוב מקסים (כולל התמונה.)
המשיכי! הצליחי! כאבי הבטן יהיו רחוק מאחוריך...
בהצלחה רבה!
מירה (נעם- הרא"ה)
את פשוט משהו משהו!!!בכל יום אני מגלה מחדש עד כמה...
השבמחקיעל היקרה,
השבמחקראשית כל הכבוד על הביצוע. אהבתי את האמירה שאמרת-כתבת.
הדרת נשים, הדרת אתיופים, הדרת כל מה שנמצא בדרך.
לצערי הקיצוניים הם אלה שנשמעים..
בהצלחה
נני
שלום רב
השבמחקמתחברת מאוד לדבריה של שולמית.
אני לא זכיתי להשתתף בלוויה של אבי ז"ל בגלל מנהגי ירושלים. מאז, בכל לוויה שבה השתתפתי, נזכרתי בצער בעובדה שהחמצתי את המהלך היפה הזה בהלווייתו.
בחברה החרדית, קיימת לא מעט "הדרה". חלק ממשפחתי חרדית, וסופרו לא אחת סיפורים על בנות שבאות ממשפחה סוג פחות מסוג "א" ועל כך שנמנעו שידוכים לבנות אלה על לא עוול באישיותן..
לא השכלתי להבין את הדבר הזה. בחברה שבה מצוטט המשפט "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו" אינך מצפה להתייחסות כזו. אך,מצדנו, עלינו למצוא את המשותף במקום את השונה. צריך לצעוד קדימה עם תפילה לבורא עולם ש"תשבי יתרץ הקושיות והבעיות". צריך לזכור שזה חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה של עם ישראל בפרט וכל העולם בכלל.
יעל, בהצלחה רבה במעשייך.
רחל
תודה על התגובות המחזקות לכל מי שכתב למייל או לבלוג. זה כל כך מעניין לראות איפה זה פוגש אותנו . נראה לי שכל הסוגיה הזו יושבת על משהו שצריך בירור ולכן טוב שמביטים לעניין הזה בעיניים.
מחקשלומית-אין ספק שהבחירה היא יסוד חיוני וכשהיא ניטלת משהו נפגם.באוגנדה אין להם בחירה וזה מה שעושה את כל ההבדל. נשמתי עמוק כשקראתי מה שכתבת....צחקתי וכאבתי.
נני- קיצוניות זה צבעוני והתקשורת אוהבת את זה...
רחל-החברה החרדית כמו חברות אחרות צריכה תיקון. יש בחברה החרדית עיוותים-גם בחברות אחרות בארץ יש. כמה טוב היה לחיות בעולם מתוקן יותר. ובינתיים- קראי את הספר של רמה ברנשטיין-"עשרים ושמונה שערים".
ושוב תודה על התגובות
הם מחממות את הלב בלילות החורף הקרים שבהר-יעל
לקח לי אמנם קצת זמן לקרוא ולהגיב אבל שמרתי את המייל המודיע על הבלוג החדש וידעתי שאני אמצא שם חומר טוב.
השבמחקיעל יקרה, את כותבת מקסים. אהבתי מאוד את הדימוי של הצונאמי וההזמנה שלך לכוון את הפוקוס לאן שכן יש לנו איפה להשפיע.
מחכה לקרוא את החומרים הבאים
בהצלחה
אוהבת
שרית
ממש מחזק לישאוף קדימה תודה על החדרת המוטיבציה , אני מאמין שיצא מימני משהוא טוב לאנושות, ואז נדע בזכות מי ....ישר כוח רצים קדימה
השבמחק